על פי חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מגבלה משנת 1998 נגישות הינה: מתן אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו. שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או מופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקנים והשתתפות בתכניות ובפעילויות המתקיימות בהם והכל באופן שיוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי.
מטרת ההנגשה היא לאפשר לאדם לנהל אורח חיים עצמאי בטוח ונוח.
מהותה של ההנגשה היא הסרת חסמים והיא מתייחסת לאוכלוסיה עם מוגבלות פיזית, קוגניטיבית, חושית או נפשית ברמות שונות, אך גם לאוכלוסיה בריאה בהתייחס לנוחות, הפחתת מאמץ, בטיחות והתמצאות (כמו למשל מעברי מסדרונות, עגלות תינוק וכו)
בעיצוב מקום ציבורי יש להתייחס מעבר לנגישות הפיזית גם לנגישות של בירוקרטיה ופרוצדורה.
הדרך המובילה למקום, שילוט והתמצאות נוחה, פתחים ומעברים.
הנגישות בחלל הציבורי לוקחת בחשבון בראש ובראשונה את מקבלי השרות אולם אסור לשכוח את התאמת התכנון לנותני השירות, על מנת לייצר סביבה נוחה בטיחותית ושרותית, מפחיתת מאמצים ושחיקה.
כאשר מתכננים מבנה יש לקחת בחשבון גורמים מבניים, סביבתיים ותרבותיים ובהתאם לכך להבין ולמקד צרכים.
יש להתייחס לכמה דברים:
נגישות פיזית הינה החלל בו פועלים האדריכלים ומעצבי הפנים, אולם ישנם היבטים נוספים לנגישות:
נגישות אנושית – ליווי אנושי, עזרה בהתארגנות, תיווך, הקראה.
נגישות ויזואלית – התאמת סביבה ויזואלית ע"י צבע, ריהוט ותאורה. הפחתת לחץ וחרדה.
נגישות מנהלתית – התאמת נהלים, סיוע בהתמצאות, הכנה מקדימה, הפעלה מרחוק.